בימ"ש: אין לעשות שימוש בביציות מופרות לאחר פטירת הגרוש

בימ"ש לענייני משפחה בחדרה פסק כי אין לאפשר לתובעת לעשות שימוש בביציות מופרות לצורך הפריה לאחר גירושיה מבן זוגה לשעבר שנפטר.

לבית המשפט הוגשה תביעה על ידי אישה, בת 41, לעשות שימוש בביציות מופרות מוקפאות, מביצית שלה וזרעו של הגרוש שנפטר, ואשר הוחזקו בבי"ח הלל יפה בחדרה.

כשהצדדים היו נשואים עשו טיפולי הפריה, ובחלק מטיפולי ההפריה נותרו בבי"ח מספר ביציות מופרות. התובעת טענה, כי המשיכה לחיות עם הגרוש המנוח כבני זוג לאחר הגירושין, ועד לפטירתו התכוונו להרחיב את המשפחה. בימ"ש דחה טענה זו של התובעת וקבע כי לא עלה בידה להוכיח כי הצדדים המשיכו בחיים המשותפים לאחר הגירושין.

כמו כן, קבע בימ"ש כי יש להתחקות אחר רצון המנוח ולתת לרצונו משקל של ממש. בימ"ש בדק ומצא כי המנוח לא השאיר אחריו הוראות מפורשות כגון צוואה, מכתב, זכרון דברים או כל הבעה בעל פה שיכולה להעיד על רצונו המפורש. בהעדר רצון מפורש בית המשפט התחקה אחר רצונו המשוער של המנוח. בימ"ש מצא כי כל הנתונים והראיות לא מתיישבים עם טענות התובעת ועם החומר הראיות שמצוי בתיק.

בית המשפט קבע כי התובעת לא הצליחה להצביע על כך כי היא והגרוש המנוח ביצעו פעולה כל שהיא, משך שש שנים, על מנת לעשות שימוש בביציות המופרות מאז נולדה בתם היחידה. התובעת לא זימנה מטעמה עדים – כגון: חברים או קרובי משפחה, שיכולים להעיד על רצונו המשוער של המנוח – משכך דבר זה פועל לחובתה.

בנוסף, טענה התובעת כי יש לה זכות גדולה יותר על העוברים המופרים מאשר המנוח, כאשר להערכתה השקעתה עמדה על 90% והשקעתו היתה שווה ל-10%. מכך הסיק בימ"ש כי הרצון לעשות שימוש בביציות המופרות נובע משיקוליה האישיים ולא מ"רצון משותף" הכולל את רצון המנוח. בית המשפט ציין עוד, כי הרשויות דיווחו על קשיים ומורכבות של יחסיה האימהיים של התובעת כלפי הבת הקטינה, ומצבה הכלכלי – אשר יש לה חובות, היא מפרנסת יחידה, ועובדת קשה לפרנסתה.

בימ"ש סיים את פסק הדין כשהוא קובע, כי אינו מתעלם מרצונה של התובעת ומזכותה הטבעית להורות ואמהות, וכן מזכות הבת הקטינה לקשרי אחאות אבל בנסיבות התיק, הוא דוחה את התביעה.

תמ"ש 30754-03-20