גבר ואישה שניהלו מערכת יחסים ממנה נולדה להם בתם הקטינה בשנת 2016. לימים, נפרדו הצדדים.
האב לא נכח בלידת הקטינה – שכן האם לא יידעה אותו בזמן, וכך למעשה נרשמה הקטינה תחת שם האם בלבד.
בין האב לאם מתקיימים הליכים משפטיים ממושכים לרבות תביעת משמורת, המאופיינים בקונפליקט בעצימות גבוהה.
תסקיר עו"ס שהוגש לבית המשפט המליץ להעתר לבקשת האב להוספת שם משפחתו לשם משפחת הקטינה.
האם סירבה להצעת בימ"ש לצרף את שם משפחת האב, כשם משפחה שני תוך השארת שם משפחתה כשם משפחה ראשון. האב הסכים להצעת בימ"ש.
בשל סירוב האם, נאלץ בימ"ש להכריע.
האב טען, כי הוספת שם המשפחה לקטינה היא לטובת הקטינה, תחזק את זהותה ואת הקשר ביניהם. מנגד טענה האם, כי לבימ"ש אין סמכות לכפות את שינוי שם המשפחה, וכי טובת הקטינה היא שיקול אחד מבין מכלול שיקולים.
בימ"ש דחה את טענות האם, וקבע כי האם מבקשת לייחס להוראות החוק פרשנות דווקנית, וכי טובת הקטין הוא שיקול שתמיד צריך לעמוד לנגד עיני בימ"ש.
טובת הקטינה, כך קבע בימ"ש, היא להוסיף את שם משפחת אביה, וכן טובתה מחייבת ששמה יביע זיקה לשמות שני ההורים. בהוספת שם המשפחה יהיה לחזק את ההכרה והשייכות של הקטינה וגיבוש זהותה כבת לשני הוריה.
עוד קבע בית המשפט, כי על אף טענות האם כי הקשר בין הקטינה לאב לוט בערפל, הרי שמדובר באב שחזר ועמד על קיום מפגשים בינו לבין הקטינה חרף הקשיים שהערימה האם. זאת אף זאת, זמני השהות בתיק המשמורת הם נרחבים ולקטינה יש קשר משמעותי עם שני הוריה.
בית המשפט הורה כי שם הקטינה ישונה באופן ששם משפחת האב יתווסף לשם משפחת האם.
האם חוייבה בהוצאות.
תלה"מ 63772-10-17
לפסק הדין המלא:
Коментарі