בני הזוג נפרדו ויחזירו להורים 900 אלף שקלים

זוג חיו כידועים בציבור, ומקשר זה נולדו לצדדים שתי בנות. במהלך השנים, ביקשו הצדדים לרכוש דירה והתכוונו לקחת משכנתא, כאשר מחצית סכום המשכנתא – 900 אלף שקל התקבלו מהורי הגבר.

בני הזוג חתמו על הסכם הלוואה עם הורי הגבר, וכן חתמו על בטוחות, כשבהסכם ההלוואה נקבע כי אם דרכם המשותפת של הצדדים תגיע לסיומה אזי הזוג יחזיר להורים את סכום ההלוואה בתוך 3 חודשים ממועד פניית ההורים ובכל מקרה לא יאוחר ממועד הפרידה בפועל.

הצדדים נפרדו באוקטובר 2017, בין הצדדים החלו הליכים משפטיים וההורים שנתנו את ההלוואה ביקשו לקבל את הסכום אותו הלוו לצדדים.

האישה סירבה להחזיר את הכספים וטענה כי ההסכם היה למראית עין ולמעשה הכספים ניתנו במתנה, עוד טענה כי הוחתמה בחטף ובמרמה וכי יש לבטל את ההסכם, ואף טענה כי הסך של 900 אלף ₪ שייכים בכלל לגבר, שהיה בן זוגה ולא להוריו.

אז מה קבע בית המשפט?

כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קבעה כי הצדדים אכן חתמו על הסכם הלוואה, כי האישה ידעה שמדובר בהסכם הלוואה ולא נחתם הסכם למראית עין, כמו כן האישה לא הוכיחה כי המדובר במתנה וכי הוחתמה בחטף או במרמה.

לא זאת אף זאת, ההורים ובני הזוג חתמו גם על בטוחות – רישום הערת אזהרה לטובת ההורים ועל רישום משכנתא לטובתם, מסמכים שמעידים שההורים רצו להבטיח את השבת ההלוואה על ידי בני הזוג.

עוד קבעה השופטת שלמעשה מדובר בהסכם פשוט ברור והגיוני שבו הלוו ההורים סכום משמעותי לבני הזוג עוד בטרם מיסדו את יחסיהם, ואף צוין בהסכם באופן ברור ביותר מה יקרה בעת פירוד, ונכתב שעל בני הזוג להשיב את ההלוואה שקיבלו מההורים.

זאת ועוד, קבע בית המשפט, כי תנאי הסכם ההלוואה היו הגיונים, סבירים ומוצדקים, ושהאישה הבינה את האמור בהסכם ההלוואה.

בית המשפט חייב את בני הזוג להשיב להורי הגבר את ההלוואה על סך 900 אלף ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד חתימת הסכם ההלוואה ועד למועד התשלום בפועל.

על האישה אף הוטלו הוצאות משפט על סך 20 אלף ₪ לטובת ההורים.