זמני שהות בגירושין או למה הפסיק בית המשפט להשתמש במונח משמורת?

זמני שהות בין הורים גרושים לבין ילדיהם הוא נושא טעון. האם מושכת לפה, האב מושך לשם, והילדים נותרים באמצע מביטים ימינה ושמאלה להוריהם, חסרי אונים. אחת השאלות הנפוצות ביותר בגירושין היא ההבדל בין משמורת ילדים לזמני שהות, ובעצם מדוע בית המשפט הפסיק להשתמש במונח "משמורת". המאמר הזה מתמקד בהסבר מדוע השימוש במילה משמורת כבר לא מקובל, ומדוע המונח זמני שהות הוא ההגדרה הנכונה?

כשהורים נשואים או גרים יחד (גם אם לא בהכרח נשואים) הם מגדלים ביחד את ילדיהם. אף אחד מההורים לא תוהה אם הוא הורה "משמורן" או לא. לשניהם ברור ששניהם הורים ביחד ולחוד על ילדיהם. אז למה בעת גירושין הורים מחליטים לריב על הגדרתם כהורים לילדיהם?

בעבר, בית המשפט נהג להשתמש במונח "משמורת" באופן שבו קבע אצל מי מההורים הגרושים יגורו הילדים באופן קבוע, וקבע זמני שהות להורה השותף. תהליך זה יצר פעמים רבות מריבות בין ההורים על הגדרתם כהורה משמורן בהן, לעתים, ההורים אף נלחמו על הזכות למשמורת מלאה תוך רצון להדיר את ההורה השותף שלהם.

מדוע הפסיקו להשתמש במילה "משמורת"?

בבתי המשפט בשנים האחרונות, עלתה המודעות לכך שלא רק שהמאבק על משמורת לא תורם לילד לטובתו ורוחתו אלא הוא אף פוגע בילד ופוגע בהורים עצמם.

ברבות השנים, מערכת המשפט שינתה גישה – היא עברה מהתמקדות במשמורת לגישה של אחריות הורית משותפת, כאשר המשמעות שלה, בין היתר, היא חידוד מעמד ההורים בעיני עצמם. שכן חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מאוד ברור בנוגע למעמד ההורים:

בסעיף 15 לחוק הכשרות הקובע את אחריות ההורים כאפוטרופוסים טבעיים על ילדיהם הקטינים לדאוג, כחובה וזכות, לצרכיהם, לרבות חינוכם, לימודם והכשרתם לעבודה... וכו'

ובסעיף 18(א) לחוק זה נקבע כי: "בכל עניין הנתון לאפוטרופוסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא. לעניין מסוים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר", כשבעניין שאינו סובל דיחוי "רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו".

החלפת השימוש של המונח משמורת ומעבר להגדרת זמני שהות באופן שגורם להורים להבין שתפקידם ההורי ממשיך. אין הורה עיקרי או דומיננטי אל מול הורה משני וחלש, כלומר העובדה שההורים מתגרשים לא מסיימת את תפקידו של מי מההורים כאפוטרופוס חוקי וטבעי של הילדים. ההורות נמשכת גם בנפרד, לכל אחד מההורים חובות וזכויות כלפי הילדים.

הגירושין לא הופכים את אחד ההורים להורה שמחליט וקובע ואת ההורה השני כהורה משני ופסיבי.   

מהו המונח "זמני שהות"?

מטרת המונח "זמני שהות", בעצם מאותתת להורים כי הם ממשיכים להיות הורים, אחראים, אפוטרופסים על הילדים - ביחד! זהו שינוי חשוב במערכת המשפטית, שמזכיר לכל אחד מההורים את חשיבות מעורבותו בחיים של הילד, ולא בהכרח מגדיר את אחד ההורים כ"מרכזי".

מודל זה הרבה יותר גמיש ומאפשר לכל הורה להבין שהוא ממשיך לקחת חלק פעיל בגידול ילדיו, ובעיקר גורם להורים, או למי מהם, להבין שהגירושין לא שינו את מעמדם החוקי כאפוטרופסים כלפי הילדים, ואת האחריות שלהם כלפי הילדים.  

בפסק דין של בית המשפט המחוזי, בעמ"ש 1300-02-21, כב' השופט שוחט קבע כי "עם מעבר כובד המשקל של השיח המשפטי לאחריות ההורית ולחלוקת זמני השהות יובהר להורים הנצים, כי ככל שהאחריות ההורית הינה משותפת, אף ההחזקה (המשמורת) היא משותפת, גם אם זמני השהות אינם זהים או שווים. כל אחד מההורים, כחלק מהאחריות ההורית המשותפת, מחזיק בקטין בזמן שהוא נמצא ברשותו, בהחזקתו, במשך כל פרק הזמן של הסדרי השהות שלו עמו, גם אם מדובר בקטין מתחת לגיל שש שנים ....   שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל'הרגעת רוחות המלחמה' על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך."

שינוי השיח המשפטי

שינוי השיח המשפטי והמעבר מהמונח "משמורת" למונח "זמני שהות" אכן מרגיע את רוחות המלחמה בין ההורים. כל הורה זכאי להיות מעורב בחייו של הילד, ולפעול בשיתוף פעולה עם ההורה השותף בתהליך קבלת ההחלטות החשובות הנוגעות לחיי הילד.

יותר מזה – כל ילד זכאי שיהיו לו שני הורים בחייו.

השינוי בגישה המשפטית מאפשר גם תיאום ושקיפות בין ההורים במקרים של מעבר מגורים במקום עשיית דין עצמי ומעבר מגורים בהחלטה חד צדדית, מאפשר הבנה של השפעות פסיכו-חברתיות של החלטות משפטיות על הילד והוצאת הסוגיה הזו מבית המשפט, ולאפשר לילד לדעת ולהבין ששני ההורים מצויים במרכז חייו.  

לסיכום, ההבדל בין המונח משמורת למונח זמני שהות הוא מהותי ומשמעותי, וקשור לתפיסות משפטיות שהשתנו ולדיוק דברי החוק. המונח "משמורת" יוצר מרחק, מאבק, מריבות בין ההורים, פגיעה בילדים, הפיכתם לחלק מסכסוך הגירושין, בעוד שהמונח "זמני שהות" מביא בחשבון את שני ההורים, את הדגש על גידול משותף של הילדים על ידי שני ההורים גם אם בנפרד, שותפות בהחלטות בחיי הילדים וקבלת החלטות ביחד.

ההבנה כי ההורים ממשיכים להיות אפוטרופסים חוקיים במשותף על הילדים מחזק את השיתוף ההורי בקבלת החלטות.

אם אתם עומדים בפני גירושין או צריכים להסדיר את זמני השהות של ילדכם, כדאי לפנות לייעוץ משפטי מקצועי בתחום דיני המשפחה, כדי להבטיח שההסכמים המתקבלים יהיו הטובים ביותר עבור הילדים שלכם, ואם החלטתם לפנות לבית המשפט – אז להגיש את התביעה מנוסחת באופן נכון והנגשת הטיעונים בצורה מתאימה.